"מסע חובק עולם פנימי - עדות אישית"

כתבתה של אלקה אברמוביץ

( עיתון "קטיפה" נובמבר 2015)

 

השעה הייתה שבע וחצי בערב. הקטנים נמו בשלווה, הבייביסטר הופיעה בנאמנות ואני יצאתי למסע ארוך, שהחל באוטובוס, והסתיים עמוק בתוך תוכי.

 

תמיד אהבתי מסעות מאתגרים, כאלו שמולידים בתוכי תובנות מרתקות, תובנות חדשות לחיים, כאלו שמביאות בעקבותיהן מחשבות שלא עלו בי קודם לכן. מצוידת ברצון לחוות שוב חוויה מכוננת של מסע פנימי אל תוך עצמי, פניתי לרחוב מסילת ישרים 18 ושם, באודיטוריום, הייתי עדה למחזה מרהיב ומושקע של תיאטרון הנשים החרדי "פסיפסו" בניהולה של של סוניה סודרי, שהוביל אותי אל המסע המיוחל, עמוק פנימה.

 

שחקניות מקצועיות מהשורה הראשונה, רקדנית מיומנת וזמרת צמרת, סאונד מקצועי, משחקי אור צל מדהימים ברמה שלא הכרתי, תפאורה מושקעת ויפהפייה ועוד אלמנטים מרהיבים נגלו מולי על הבמה. בנוסף למסר החד והנוקב שהומחז בצורה המקצועית והטובה ביותר, חוויתי ערב עשיר ומרתק, מלא בחוויה ובריגושים.

המופע היה מיוחד. השחקניות מדהימות וניכר היה כי זמן, כוחות ומשאבים אינסופיים הושקעו במופע על מנת להעניק לו ערך מוסף.

 

שעה ארוכה חלפה, ואני עדיין התבוננתי מוקסמת במחזה, מתקשה להתיק את עיניי מהבמה המפוארת, ולו לרגע קט. הדרמה הייתה שואבת, סוחפת ומרגשת, וכאשר השחקניות דילגו מהבמה לעבר הקהל ושילבו אותו בהצגה, תוך כדי פניה ישירה לצופות, הרגשתי כמו חלק אינטגרלי מהדרמה המתחוללת.

 

בית החולים לפגועי נפש הומחז בצורה מצמררת ואמתית עד כאב וביטא את נקודות החולשה הקיימות בכל אחד מאתנו. כולנו לכודים באיזשהו מקום בתוך בית חולים שכזה, סגורים בתוכו ומשתפים פעולה נהדר, מבלי לרצות לצאת אי פעם מתוכו ולהשתחרר מהכבלים. התרגלנו לחיות על פי קביעות החברה ולהתעלם מהרצונות האנושיים שלנו, מכמיהות ומתשוקות. אל בית החולים הגיע אדם לביקור, ואושפז בעל כורחו. הוא נדהם לראות כיצד החולים האחרים אינם שואפים להשתחרר מהכבלים החונקים אותם, ולצאת לחופשי, לחיות חיים עצמאיים. הוא נאבק בכללים, מתמרד ומבקש להשתחרר. בסופה של הדרמה הוא פרץ את המוסכמות והשתחרר לחופשי, תוך שהוא סוחף אחריו את יתר החולים.

 

כשהמסך ירד והאורות כבו, שפשפתי עיניים נרגשות ולקח לי מספר רגעים לחזור למציאות העכשווית. חזרתי אליה, אבל לא כפי שהייתי קודם לכן. הפעם התווספו לי תובנות מחכימות ומדהימות!